החלטה בתיק בש"פ 1515/04
|
בש"פ בית המשפט העליון בירושלים |
1515-04
27.2.2004 |
|
בפני : מישאל חשין |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: אבו מדיעם אברהים עו"ד אלון אופיר עו"ד עלי אלקרינאווי |
: מדינת ישראל עו"ד מיכאל קרשן |
| החלטה | |
בית-משפט השלום קיים החלטתו של קצין משטרה לפסול את העורר מהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של שלושים ימים. בית-המשפט המחוזי דחה ערר שהגיש העורר על החלטתו של בית-משפט השלום, ועל החלטתו של בית-המשפט המחוזי הערר שלפניי. ביום 24.2.04 החלטתי לדחות את הערר ולקיים את החלטתו של בית-המשפט המחוזי, בהוסיפי כי נימוקי להחלטתי יינתנו בנפרד. הגיעה עת נימוקים.
2. היה זה ביום 31.1.04 שהעורר נעצר על-ידי שוטר בעת שנהג באוטובוס זעיר ומיבחן של נשיפה העלה ריכוז אלכוהול גבוה בדמו. השוטר נתן בידו של העורר, בו-במקום, הזמנה לדין וכתב אישום, בו הואשם העורר כלהלן:
נהגת ברכב הנ"ל במקום ציבורי בהיותך שיכור בכך שבדוגמה של אויר נשוף שלך נמצא כי ריכוז אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף הינו 630 מיקרוגרם העולה על המידה הקבועה בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה ותקנה 169ב לת"ת.
3. בעקבות אותו כתב אישום, ומאותם טעמים המנויים בכתב האישום, החליט קצין משטרה לפסול את העורר מהחזיק ברשיון נהיגה למשך שלושים ימים. העורר ביקש מבית-משפט השלום כי יבטל את החלטת קצין המשטרה, אך בית-המשפט סירב להיעתר לבקשה. כך היה אף בבית-המשפט המחוזי.
4. טענתו של העורר היא כי קצין המשטרה לא קנה סמכות לפסול את רשיונו, ומטעם כלהלן: סעיף 47(ה) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] נותן בידיו של קצין משטרה סמכות לפסול נהג מהחזיק ברשיון נהיגה, וכך מורה הוא אותנו:
|
פסילה על-ידי קצין משטרה |
47. (א) בסעיף זה, "קצין משטרה" - קצין משטרה בדרגת מפקח ומעלה. (ב) היה לשוטר יסוד סביר להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בתוספת הרביעית... רשאי השוטר לדרוש מהנהג להילוות אליו אל קצין משטרה או ליטול ממנו את רשיון הנהיגה שלו. .... (ה) היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג שביצע את העבירה לפי סעיף קטן (ב) ינהג כלהלן, לפי הענין: (1) .............. .................. (3) בעבירה מן המפורטות בתוספת הרביעית - רשאי הוא לפסול את הנהג מהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 30 ימים. |
סמכותו של קצין משטרה היא, אפוא, לפסול נהג מהחזיק ברשיון נהיגה אם היה לו יסוד להניח כי יוגש כתב-אישום נגד אותו נהג בעבירה מן המפורטות בתוספת הרביעית. והנה, עיון בתוספת הרביעית מעלה כי מופיעה בה רשימה של עבירות מעבירת שונות, בהן (בפיסקה (2)): "עבירה לפי תקנה 26(2) לתקנות". אין בה, בתוספת הרביעית, עבירה כעבירה שהעורר הואשם בה - דהיינו, עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה - ומכאן, לטענת העורר, נעדר היה קצין המשטרה סמכות לפסול אותו מהחזיק ברשיון נהיגה.
5. טענה זו העלה העורר לפני בתי-המשפט שקדמו לי ותשובתם לטענה היתה זו:
העבירה שלפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה והעבירה שלפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961, עבירות זהות הן - בעצם: העבירה הראשונה חמורה היא מן העבירה השנייה - ומכאן שהעבירה הראשונה והעבירה השנייה חד-הן. הנה-כי-כן, סעיף 62(3) לפקודת התעבורה קובע כי עבירה היא לנהג אם:
|
הוא שיכור בהיותו נוהג רכב, או בהיותו ממונה על הרכב, בדרך או במקום ציבורי |
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|